פסק-דין בתיק ע"ב 1653-07

פתיח

1.             לפנינו תביעתה של גב' מירי סויסה (להלן: התובעת), הטוענת שפוטרה שלא כדין, בעת שהייתה בהיריון, לתשלומים שונים - בגין אובדן הכנסה; הפסד דמי לידה; "עגמת נפש", עקב נזק לא ממוני שנגרם לה בשל נסיבות פיטוריה; פיצויים עונשיים לדוגמא, או פיצויים ללא הוכחת נזק, וכן פיצויי פיטורים.

2.             התביעה הופנתה נגד המעבידה לשעבר של התובעת - גב' ליאת עמר (להלן: הנתבעת), וכן נגד "גן חיבוקי" - גן הילדים בו עבדה התובעת (להלן: גן הילדים או גן הנתבעת), אולם, הגן נמחק מהתביעה, על פי החלטת סגנית הנשיא, השופטת קציר, בהתאם לבקשת הצדדים, היות ואיננו גוף משפטי [עמ' 1, ש' 12-11, 16-15; עמ' 2, ש' 16].

3.             להלן נתאר את העובדות, כפי שהוכחו מתוך מכלול הראיות שלפנינו, ואת טענותיהם העיקריות של הצדדים. לאחר מכן נפנה להכרעה במחלוקות - האם התובעת פוטרה שלא כדין, ובעיקר האם פוטרה בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, או בניגוד להוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק שוויון ההזדמנויות); במידה והתשובה לאחת השאלות תהא חיובית - נבחן אם הדבר מזכה בסעד כספי, כלשהו.

העובדות ותמצית טענות הצדדים

4.             התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כמטפלת בגן הילדים, אותו מנהלת הנתבעת, בנהריה, החל מיום 1.3.06 ועד ליום 31.8.06 - כך שבסה"כ נמשכה תקופת ההעסקה 6 חודשים [ ת/1, ס' 2; תלושי המשכורת - ת/1, נספח א'; רישום שעות העבודה על ידי התובעת (להלן: רישום שעות העבודה) - ת/1, נספח ב'; כתב ההגנה, ס' 5].

5.             התובעת עבדה בגן הנתבעת, ככלל, בימים א'-ה' בין השעות 13:00-8:00, ובימי ו' בין השעות 12:00-08:00 [ ת/1, ס' 3; ת/1, נספח ב'; כתב ההגנה, ס' 6]. לאחר מכן, במהלך שעות הצהרים, עסקה כשמרטפית על מספר ילדים, מגנים אחרים, בביתה.

6.             הנתבעת טענה, כי מתחילת עבודתה של התובעת היא עבדה רק בכיתת התינוקות, ואילו לטענת התובעת, בימים הראשונים להעסקתה עבדה בכל כיתות הגן - כיתת התינוקות, כיתת הפעוטות וכיתת הבוגרים. אולם, גם לפי גרסת התובעת עצמה, לאחר מספר ימים היא שובצה לכיתת התינוקות באופן קבוע [ ת/1, ס' 3; נ/1, ס' 13].

7.             אין מחלוקת, כי התובעת עבדה במקצועיות ולשביעות רצון הנתבעת [ ת/1, ס' 4; עמ' 2, ש' 6-5; עמ' 9, ש' 12-11].

8.             במהלך חודש 4/06 הודיעה התובעת לנתבעת, כי היא בהיריון [ ת/1, ס' 5; נ/1, ס' 3].

9.             במחצית חודש 7/06 שותקה הפעילות בעיר נהריה, עקב מלחמת לבנון השניה, וגן הילדים נסגר ביום 16.7.08. לאחר שהוכרזה הפסקת אש והתקבל אישור הרשויות, לפתיחת הגן, נפתח הגן ביום 18.8.06 והתובעת שבה לעבודתה [ ת/1, ס' 6; נ/1, ס' 6-4]. לטענת הנתבעת, גם לאחר סיום המלחמה נעדרו תושבים רבים מהעיר, על כן, לא בוצעה כלל הרשמה לשנת הלימודים הבאה, שתחילתה בחודש 9/06 [ נ/1, ס' 7].

10.         ביום 20.8.06 או 21.8.06 הודיעה הנתבעת לתובעת, לראשונה, על פיטוריה, תוך שהבהירה לתובעת, כי הסיבה לכך היא היעדר רישום לכיתת התינוקות, בה עבדה התובעת כמטפלת יחידה [ ת/1, ס' 7; נ/1, ס' 8, 11]. באותה שיחה, הנתבעת הציעה לתובעת לעבוד בגן במשמרת צהרים - בין השעות 17:00-13:00, עד שיתקבלו תינוקות חדשים לגן, אך, התובעת סירבה כיוון שבשעות אלו טיפלה בילדים אחרים, בביתה [ נ/1, ס' 11; עמ' 2, ש' 9, 12; עמ' 6, ש' 30-25; עמ' 8, ש' 12-11; עמ' 10, ש' 33-28]. מספר ימים לאחר מכן, ביום 25.8.06, מסרה הנתבעת לתובעת מכתב פיטורים [ ת/1, נספח ג'; (להלן: מכתב הפיטורים הראשון)], לפיו - עקב צמצום במספר הילדים בגן תופסק עבודתה לאחר יום 31.8.06. ביום 29.8.06 ניתן לתובעת מכתב פיטורים נוסף - לבקשת בעלה - בו צוין גם מועד תחילת עבודתה, וכן צוין, כי ניתנו לה 6 ימי הודעה מוקדמת [ ת/1, נספח ד'; (להלן: מכתב הפיטורים השני)].

11.         בהקשר זה, איננו מקבלים את טענת התובעת, כי הודע לה על פיטוריה, לראשונה, בשבוע האחרון של חודש 80/6, 3 ימים לערך לפני סוף החודש, וכי מכתבי הפיטורים נמסרו לה באופן רטרואקטיבי - האחד ביום 1.9.06 והשני במחצית חודש 9/06 [ ת/1, ס' 7; עמ' 2, ש' 7-4, 29-24; עמ' 4, ש' 23-13; עמ' 7, ש' 24-23]. בכתב התביעה נטען, כי כיומיים לאחר השיחה, בה הודיעה הנתבעת לתובעת על פיטוריה, היא אמרה לתובעת שניתנים לה 3 ימי הודעה מוקדמת, בלבד, במהלכם היא מתבקשת לא להגיע לעבודתה. התובעת לא חזרה על טענה זו בתצהירה, וכשנשאלה בחקירתה כמה ימי הודעה מוקדמת ניתנו לה, השיבה תחילה שקיבלה 3 ימים - כפי שנטען בכתב התביעה ולא הוזכר בתצהירה, ואחר כך טענה, כי קיבלה הודעה מראש של 6 ימים - בהצביעה על מכתב הפיטורים השני, ולא ידעה להסביר את הפער בין תשובה זו לאמור בכתב התביעה [עמ' 5, ש' 23-13].

12.         באשר למועד קבלת המכתבים, התובעת נשאלה בעדותה מתי, לטענתה, קיבלה את המכתב הראשון וענתה - "אני חושבת שבתחילת ספטמבר. אני לא קיבלתי את המכתב מיידי", ולאחר עיון בתצהירה השיבה - "מכתב אחד קיבלתי ביום 1.9.06 ואת המכתב נוסף קיבלתי ביום 29.8.06". בשלב זה, התערבה ב"כ התובעת בחקירה הנגדית והפנתה לסעיף הרלוונטי בתצהיר התובעת, או אז, התובעת שינתה תשובתה וטענה - "סליחה, רציתי לומר, שאת המכתב הראשון קיבלתי ביום 1.9.06, שנושא תאריך רטרואקטיבי 25.8.06 ואת השני קיבלתי במחצית חודש ספטמבר. אני קוראת מהאמור בס' 7 לתצהירי" [עמ' 3, ש' 15-2]. אופן מסירת עדות התובעת פוגם במשקלה. לעומת זאת, מהימן בעיננו הסברה של הנתבעת, כי המכתבים ניתנו לתובעת באופן אישי, במועדים הרשומים עליהם, וכי מכתב הפיטורים השני נכתב על ידי בעלה של הנתבעת, לאור בקשת הבעל של התובעת, כי מכתב הפיטורים יכלול גם את מועד תחילת ההעסקה, שלא צוין במכתב הפיטורים הראשון [ נ/1, ס' 8].

13.         לאחר ההודעה על פיטוריה, בעלה של התובעת שוחח בטלפון עם הנתבעת ובעלה וטען, כי פיטורי התובעת אינם חוקיים, אך, הנתבעת דבקה בהחלטתה בדבר פיטורי התובעת.

14.         אין מחלוקת, שהתובעת עבדה בפועל עד יום 31.8.05 [ ת/1, ס' 7; עמ' 3, ש' 1; עמ' 9, ש' 4-2].

15.         ביום 19.11.06 התובעת פנתה אל הנתבעת במכתב, בו דרשה לפצותה בגין ההפסדים והנזקים שגרמו לה, לטענתה, עקב פיטוריה הלא חוקיים [ ת/1, נספח ה'].

16.         ביום 29.11.06 התובעת ילדה את בתה [ ת/1, ס' 17; ת/1, נספח ו'].

17.         לטענת התובעת, פיטוריה לאחר 6 חודשי עבודה, בעת שהייתה בהיריון, היו מפאת הריונה, ולא התקבל היתר משר העבודה והרווחה לפיטורים. על כן, היא טוענת, הפיטורים היו שלא כדין ומהווים הפרה של עקרון השוויון והאיסור על הפליה, פגיעה בכבוד האדם ובחופש העיסוק, הפרת האיסור על אפליה על רקע מין, הורות והיריון, אשר קבוע בסעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות, יחד עם הפרת סעיף 9 לחוק עבודת נשים המחייב קבלת אישור לפיטורים, והפרת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), המחייב קיום חוזה בתום-לב [ ת/1, 12, 15]. עקב כך, התובעת דרשה סעדים שונים, כמפורט בתביעתה, בגין הפסד השתכרות ממועד הפיטורים ועד יום הלידה, הפסד השתכרות בתקופה המוגנת, לאחר תום חופשת הלידה ועוד 30 ימי הודעה מוקדמת, הפסד דמי לידה, פיצויים בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ש"ח, פיצויים עונשיים או פיצויים ללא הוכחת נזק לפי סעיף 10(א) לחוק שוויון ההזדמנויות ולפי סעיף 13א(א)(1) לחוק עבודת נשים בסך 100,000 ש"ח, וכן פיצויי פיטורים, לתקופה שמיום תחילת העבודה ועד 2.5 חודשים לאחר תום חופשת הלידה.